ביהמ"ש הורה על סגירת כביש חבצלת השרון אשר נסלל ללא היתר חוקי

א.      א.      העתירה:

עתירה לסגירת כביש המשמש חיבור בין חבצלת השרון וצוקי ים לבין העיר נתניה, דרך 5710 על מפת גוש 8322 חלקה 234 (להלן: " הכביש"), לאחר שהכביש נסלל ללא היתר חוקי.

בעתירתם מציינים העותרים, כי הכביש המשמש קיצור דרך לכניסה לעיר נתניה מצפון, מהווה מפגע תחבורתי קשה המסכן יום יום ושעה שעה ציבור המשתמשים בכביש. לדידם, אין תמה שכך, שכן מדובר בכביש דו סטרי שרוחבו כ-6.5 מטר בלבד, שמשמש למטרה לה לא יועד. הכביש "עמוס" בכלי רכב, סואן במשך מרבית שעות היממה, כשהסכנה הנשקפת ממנו לילדים הנדרשים לחצות את הכביש, ולציבור בכלל - הינה משמעותית.

ועוד, השימוש בכביש גורם נזק פיזי ואקולוגי לעותרים ותושביהם. המכוניות מסבות רעש לסביבתן ומזהמות האוויר בפיח.

ב.       ב.       דיון:

מוסכם על הצדדים, כי מדובר בכביש שחלקו נבנה ללא היתר. הכביש אינו מאושר סטטוטורית, והינו בבחינת כביש "בלתי חוקי".

על פי תוכניות בניין עיר, החלק ה"בלתי חוקי" הינו שטח שלא מתוכנן כלל. מדובר בשטח לתכנון עתידי (ראה תב"ע ע"ח/200 משנת 1979- נספח ד' לעתירה).

מוחוור בעליל, השלמה עם מבנה לא חוקי, כמו גם, עם כביש לא חוקי - פוגעת בשלטון החוק ובמראית פני הצדק.

מבנה לא חוקי, המוקם על ידי אזרח, דינו להיות מוחרב ומסולק מן העולם. עצם בנייתו ועמידתו על יסודותיו של מבנה לא חוקי, אומרת - "לא דין ולא דיין". הדברים מקבלים משנה הבלטה, כשמדובר בכביש הנמצא בחסות רשויות המדינה. המדינה היא הראשונה החייבת בשמירת החוק.

מדינה ורשויותיה לא יוכלו להתקיים ולהתנהל ללא שמירה דווקנית של החוק.

דיני התכנון נועדו מעצם ברייתם להשליט עקרונות של סדר ציבורי. שימוש בקרקע או בדרך באופן בלתי חוקי, יש בו כדי לקעקע מושגי יסוד של שלטון חוק. בד בבד, לפעול כנגד אינטרס הציבור.

בית המשפט העליון חזר ושנה בפסיקתו, חשיבות דיני התכנון. לא מדובר רק בהבטחת ניצול יעיל של קרקע המדינה, אלא, גם בהעברת מסר חינוכי לפרט בחברה, בדבר החובה לכבד ולפעול על פי דין וחוק.

עצימת עין מהפרת שלטון החוק בתחום אחד, סופה שתביא לזלזול בחוק גם בתחומי חיים אחרים: " כיבוד הדין ויישומו בכל תחום, ובכלל זה בתחום התכנון והבניה, מהווים יסוד הכרחי לקיום החברתי, ותנאי לתקינות פעילותו" [ראה עע"מ 2273/03 אי התכלת שותפות כללית ואח' נ' החברה להגנת הטבע ואח' (לא פורסם) (ניתן ביום 7.12.06)]. [ראה עוד: ע"א 2962/97 ועד אמנים - חוכרים ביפו העתיקה נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל-אביב, פ"ד נב(2) 362, 376-377; ע"פ 586/94 מרכז הספורט אזור נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(2) 112, 134-133; ר"ע 1/84 דוויק נ' ראש העיר ירושלים ויו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, פ"ד לח(1) 494, 500; בג"צ 267/88 רשת כוללי האידרא נ' בית המשפט לעניינים מקומיים, פ"ד מג(3) 728, 743; בג"ץ 217/80 סגל נ' שר הפנים, פ"ד לד(4) 441 ; בג"ץ 2918/93 עיריית קרית גת נ' מ"י, פ"ד מז(5) 832].

דברים אלה, המוסכמים על באי כוח הצדדים, מובילים למסקנה אחת: דינו של הכביש לסגירה.

שלטון חוק אינו יכול להתיר שימוש בדרך שנבנתה ללא היתר חוקי, דרך בלתי חוקית.

ביקשתי לראות האם ניתן לדחות צו הסגירה על מנת לאפשר לרשויות ל"הכשיר" הכביש על פי חוק, או אולי למצוא תרופה מתאימה כמו סלילת כביש עוקף.

בשנת 1988 החלו הרשויות בתכנון כביש עוקף. בשנת 1997 אושרה להפקדה בוועדה המחוזית התוכנית לכביש עוקף, ובשנת 2004 הופקדה התוכנית, והיא נמצאת בשלב התנגדויות. בפועל מונה חוקר לטיפול בהתנגדויות, ונראה שהמלצתו נמסרה בחודש דצמבר 2007 (ראה סעיף 18 לתשובה מטעם העותרים מיום 29.4.08).

אין מחלוקת בין הצדדים, כי סלילת הכביש העוקף, אם בכלל, תתבצע ותושלם רק בעוד מספר שנים.

באי כוח המשיבים לא סברו ואינם סוברים, כי ניתן להכשיר הכביש באמצעות קבלת אישורים והיתרים. ממילא, לא נעשה ניסיון כלשהו עד היום להכשיר הכביש, למרות, שמדובר בכביש המשמש את הציבור מימים ימימה.